תרופות מדכאות תאבון מטשטשות את תחושת הרעב אצל אנשים המורגלים בצריכת מזון מוגזמת. גלולות אלה אינן משפרות את חילוף החומרים לטובת ספיגת הקלוריות.

ההשפעה של הגלולות אינה מספיקה להסרת שומנים מוצקים שנצברו במשך שנים רבות, לכן הגלולות אינן משפרות את חילוף החומרים בגוף. גוף האדם מתרגל מהר לא להגיב לגלולות, כפי שהינו מורגל לא להגיב לרוב החומרים המוחדרים לתוכו במשך תקופות ארוכות.

הסכנה בשימוש בתכשירים אלה לטווח הארוך ברורה, משום שמדובר בתכשירים מטבוליים, ועיקר פעולתם הינה לחקות תהליכים מטבוליים טבעיים. כל טיפול תרופתי האמור לשבש את "תוכנות ההפעלה" הטבעיות והמובנות מבחינה גנטית של מערכת העיכול וחילוף החומרים הרגיל עלול להסתיים בתוצאות פתולוגיות הרסניות ביותר ברוב מערכות הגוף.

לדעתי, נטילת תרופות מדכאות תאבון, בדומה לדיקור, יוצרת מנגנון הגנה פסיכולוגי ומשדרת למטופל שמשהו או מישהו מטפל ביצר האכילה שלו במקומו. בכך היא פותרת אותו מהצורך להתמודד מול הבעיה.

נטילת תרופות מסוג זה יוצרת תחושה שמשהו מדחיק את הרעב מאיתנו. כמובן, גם במקרה זה  הגלולות אינן יעילות בלי הגבלה חמורה בכמות המזון.

אני מתנגד לשימוש בגלולות אלו וסבור, שרק באמצעות התבוננות מפוקחת ובחירה לרזות, בני האדם מסוגלים לעשות מפנה במצב גופם ובבריאותם וגם להישאר במצב החדש לאורך זמן בלתי מוגבל.

תרופות דוחות תאבון, הן אמצעי להטעייה עצמית ומניפולציה רגשית שאינו יכול לשמור עלינו זמן רב. רק מודעות אישית של האדם, בחירתו האישית ללכת בדרך שהוא מצא כנכונה עבורו והמחויבות שלו לעצמו ולחייו יכולים להנציח אותו בגוף רזה. ביצירת מודעות מסוג זה אנחנו עוסקים בסדנאות ההרזיה שלנו.