לא. אספקה מוגבלת של מים לגוף מסוכנת. היא גורמת להתייבשות ולנזק בלתי הפיך של הכליות, הכבד ושאר מערכות הגוף. מחקרים של צה"ל ביחידות שדה הוכיחו ששתיית מים רבים ככל האפשר מבטיחה הישרדות בני אדם בתנאי אקלים קשים ביותר.

אנחנו, בני האדם, לא מורגלים לשתות מים בכמות גדולה ולא מודעים מספיק עד כמה מעט מים אנחנו שותים באופן רגיל. 70% ממשקל הגוף שלנו  הינם מים. אדם במשקל 90 ק"ג מכיל כ- 60-65 ליטרים של מים. תחלופה יומית של רק 10% של מים בגוף מחייבת שתייה של כשישה ליטרים של מים ביום. אנחנו מחליפים בקושי 3- 4 אחוזים ממשק המים בגוף. כתוצאה מכך במצב הרגיל שלנו אנחנו חיים ממים ממוחזרים. אותם המים מטוהרים אין ספור פעמים על ידי כליות, כבד ותחנות אחרות. 750 - 800 גרם של דם מסננות הכליות בכל יום, קרוב לטונה של מים ביום!

אנשים שסובלים מעודף משקל גדול, מסוכרת, מלחץ דם גבוה וממחלות לב ניווניות הם  האנשים ששותים בדרך כלל כמות מעטה במיוחד של מים. בעורקים שלהם זורמים מים סמיכים מדי, קשים לזרימה, ולכן הם מעמיסים מאמץ יתר על התפקוד של הכליות, הכבד, הלב והריאות.

שתיה מרובה של מים הופכת את הגוף שלנו למעיין של מים טהורים, נקיים יותר מפסולת של חילוף חומרים וזורמים בקלילות בעורקים. פחות עומס על הכליות, הכבד והריאות. פחות סיכון של קרישי דם. פחות אפשרות של צבירת שומנים. ללא שתיית מים רבים הגוף הופך להיות תעלת ביוב אחת גדולה המתקיימת ומחזיקה מעמד במאמץ יתר של תחנות הטיהור - כליות, כבד, ריאות ועור.

יש אי בהירות ובלבול בין הצורך בשתייה רבה מאוד לבין אגדה תמוהה של "הרעלת מים" עקב שתיית מים גדולה מדי. למעשה, להרעלת מים אין כל קשר לשתיית מים רבה, אלא למחסור בנתרן - היפונאטרמיה HYPONATREMIA.

HYPONATREMIA (מחסור של נתרן בדם וברקמות) היא תופעה נדירה למדי, שמקורה בשילוב של הזעת יתר בתנאי חום כבדים ושילוב של מאמץ גופני חריג. בין הסיבות  הנוספת שתוארו בספרות הרפואית - הרעלה מסם "אקסטזי" או שימוש לא מבוקר בתרופות משתנות. מתן תוספת מלח לשתיה פותר את הבעיה באופן מיידי.