ההשמנה הינה מצב חדש וחריג בהסטוריה האנושית. עד לפני מאה - מאתיים שנה, אנשים שמנים הייתה תופעה נדירה והם תוארו בספרים ובמחזות כיוצאי דופן וכחריגים. במשך מיליוני שנים חיו בני האדם במחסור וברדיפה מתמדת אחרי מזון, כמו כל בעלי החיים בטבע. מזונינו היה בעיקר צמחי,  בסיסי, גס ודל קלוריות. מבחינה גנטית זהו האוכל ה"רגיל" וה"טבעי" עבורנו כבני אדם. במשך שנים רבות הסתגלנו לסוג מזון כזה מבחינה גנטית. יש לנו מנגנון גנטי של חילוף חומרים המפעיל את מערכות העיכול, מערכות הורמונאליות ואחרות בגוף האדם. הגנים של האדם אינם משתנים בדור אחד או בשניים או אפילו במאה דורות. השינוי בגנום של האדם נמשך מיליוני שנים בדרך של מוטציות חוזרות.

סיפורים על 'נטיה גנטית' להשמנה משמשים בדרך כלל כתירוץ קל ומדעי לכאורה על-מנת להצדיק את חוסר הנכונות להתמודד עם בעיית עודף המשקל ולהמשיך את שגרת החיים המסיחה  את הדעת מנזקיה. שהרי לכולנו ברור שמול "פגם גנטי" לא ניתן לעשות דבר. 
בניגוד לגנטיקה לקויה, הרגלי אכילה פגומים ניתן לשנות ולשפר. גנטיקה היא בסך הכול "סיפור כיסוי" נפלא כדי להישאר צודק, אבל שמן ובמקרים רבים - גם חולה. בכדי לצאת ממעגל ההשמנה חייבים להבין שלהתחיל דיאטה להרזיה צריך אך ורק לאחר שהפנמנו את חלקנו בתחילת פעולה כזו. יש לקחת אחריות על המשקל שהגענו אליו וכמובן גם על התוצאות של הדיאטה להרזיה שנשיג בסוף התהליך.